מאת אהובה אילן

נביחות הינן ביטוי נורמאלי, מושלם וטבעי להתנהגות הכלב. זאת אחת הדרכים בהן הכלבים מתקשרים. ציפורים מצייצות, חזיר ים – שורק, צפרדעים מקרקרות וכלבים נובחים, מייבבים ומייללים.

במידה ויש לך כלב עדיף שתצפה ממנו לנבוח! לא ריאלי לחשוב כי באפשרותך לאלף כלב להפסיק לנבוח בכלל. דבר שאינו הוגן כלפי הכלב. בכל אופן אתה, שכניך וכלבך יהיו שמחים יותר אם הנביחות תהיינה מבוקרות.

כלבים המבודדים חברתית או כלואים לתקופות ארוכות ללא פעילות – תחת השגחה – דורשים פורקן לאנרגיה העצורה בתוכם. כלב הנותר בודד במשך כל היום יהפוך את הנביחות לתחביב מאחר ואין עליו כל השגחה. ע"י כך הנביחות הופכות להרגל מענג. מרבית הכלבים מרגע תחילת הנביחות נוטים להמשיך ולהרעיש למען השעשוע.

הכלב נובח בצורה מוגזמת מפני שאתה – ללא כוונה – אילפת אותו לעשות כן. הכלב מדבר – ואתה מציית. "ווף" – ואתה פותח את הדלת על מנת שהגור יצא. "ווף" – אתה פותח שוב על מנת שיכנס.

"ווף" – והוא מקבל צ’ופר. "ווף" – לשפשוף בבטן. התמונה ברורה… כלבך למד לקבל תשומת-לב ע"י סחיטה ווקלית. קל להיכנס למלכודת זו מאחר ונביחה באופן טבעי מקבלת את תשומת הלב. מאותה סיבה, קל לשכוח לשבח ולתגמל את הכל כאשר הוא שקט.

הצעד הראשוני ליהנות משקט ושלווה הוא להבין כי רוב הכלבים נובחים מהסיבה שהם בודדים, משועממים, מתוסכלים או מפוחדים. אלו כולם מצבים שבאפשרותך להפחית. כלב פעיל, שמח, יעדיף לישון במשך היום כאשר אינך נמצא בו. הקדש מזמנך לשחק אם הכלב, תפתח עמו קשר, שב על הרצפה והשתעשע עמו.

אילוף למשמעת הינו תרגול מנטאלי חשוב. מחשבה הינה פעילות מעייפת לכלבים ולאנשים. רוב הכלבים נהנים מ"משחק" מלהיב של "בוא הנה", שב, רגלי, שב, רגלי, ארצה, הישאר…. בא הנה לחיבוק, ליטוף, חגיגה של תגמול ו"צ'ופרים". אל תהפוך את האילוף לשגרה משעממת.

אם כלבך נמצא רוב הזמן בחצר האחורית, הוא זקוק ודאי ל"פעילות חברתית". רצוי צעדות מסביב לשכונה. כך יוכל לחקור את כל הקולות והריחות המעוררים אותו בזמן שהותו בחצר. הכנס אותו לבית כאשר אתה נמצא בו. הוא זקוק להרגיש כי הוא חלק מהמשפחה. ספק לכלב חפצים משעשעים שאתם יוכל להעסיק עצמו כגון: צעצועי לעיסה, ובחצר ארגז חול לחפירה.

כלבים הינם חיות חברתיות. הם צורכים ידידים וחברה. קח את כלבך לאותו פארק מדי יום או שבוע, על מנת שיתיידד עם כלבים אחרים. כלבים לאחר משחק בחברת כלבים ישחררו אנרגיה, יתעייפו וישנו היטב.

עד לחינוך הכלב להרגלי נביחה, עליו להיות סגור במקום שיגרום להפרעה הפחותה ביותר. השאר רדיו פתוח, או טלביזיה על מנת לטשטש קולות מהרחוב.

אין פלא, שלאנשים יש בעיית נביחות עם כלביהם. לרוב הכלבים אין מושג האם נביחה הוא דבר טוב או רע. פעמים כאשר הכלב נובח מתעלמים ממנו. פעמים אחרות מעודדים את הכלב לנבוח (הבעלים רואה זר חשוד מחוץ לבית), ופעמים אחרות גוערים בכלב (לבעלים יש כאב ראש). אנשים הינם לא עקביים בעקביות.

על מנת לעזור לכלבך להכיר בכללים, למד אותו מה הם. כלל ראשון: נביחות הם בסדר עד להוראה: "שקט". ראה את ה- "שקט" כפקודה ולא כנזיפה.

בכל פעם, כאשר הכלב נובח לאחר 2 – 3 נביחות, עודד אותו על התראתו. לאחר מכן אמור" "שקט", ובו זמנית נענע כדור מזון או גבינה (מה שמועדף על הכלב) לפני אפו. רוב הכלבים יפסיקו לנבוח מאחר ואינם יכולים לרחרח וללקק את הצ'ופר בזמן נביחה. בעת שהכלב שקט לטף ראשו בהמשכיות ואמור:

"כלב טוב", שקט, כלב טוב מספר פעמים. לאחר 3 שניות, כאשר הכלב אינו נובח – תן לו את הצ'ופר. בפעם הבאה כאשר הכלב נובח – חכה 5 שניות לפני נתינת הצ'ופר. בכל פעם שהפקודה "שקט" פועלת – צ'פר אותו. הכלב עלול לעשות טעות ולנבוח עליך על מנת לקבל את הצ'ופר.

באם הכלב נובח אפילו נביחה קלה לאחר מתן הפקודה, גער בו מיד. עיתוי הוא הקובע. עם תחילת האילוף, הזמן הנדרש ל"שקט" יעלה הדרגתית. בתחילה "שקט" פירושו לא לנבוח 3 שניות, לאחר מכן 5, 10 וכן הלאה.

במשך אילוף יחיד באפשרותך ללמד את כלבך להיות שקט 1 – 2 דקות. זו התקדמות משמעותית, מאחר ומה שעורר אותו לנבוח בתחילה הוא היסטוריה, וסביר להניח שיהיה שקט עד להפרעה הקרובה.

במידה וכלבך נשאר שקט לתקופה הנדרשת לאחר הפקודה "שקט" – צ'פר אותו. במידה ופסק מנביחה אפילו לעשירית השנייה – צ'פר אותו. לאחר מספר חזרות של האילוף – הכלב ילמד את הפקודה "שקט" ולא תזדקק לאמצעים כמו פיסות מזון (צ'ופרים) וכו'.

באם נביחות כלבך הפכו להרגל אל תצפה לתוצאות חיוביות בן לילה. החזרות עלולות לקחת שבועות על מנת להחליף הרגל ישן בחדש. במידה ותמשיך בתהליכים אלו תיווכח בהתפתחות צורת נביחה חדשה. במקום נביחות מיותרות כלבך ינבח במידה מתאימה ולאורך זמן סביר. חשוב להמשיך ולהתמיד בהרגל חדש זה ובעידודו של הכלב מאחר והוא עלול לחזור להרגלו המטריד הקודם.