ד"ר עירית אילן

שרקנים הם מכרסמים הקרובים לעכברים ולחולדות. מוצאם מפרו ומהרי האנדים. השרקנים משמיעים קולות נחירה, חרחור ושריקות וזו כנראה הסיבה שהם נקראים גם חזרזירים. שרקנים הם חיות מחמד אידיאליות לילדים – הם גדולים יותר ממכרסמים אחרים, בעלי אופי נוח, אוהבים להיות מלוטפים, קל לתפשם לאחר שברחו ועם תשומת לב מספקת ואילוף נכון שרקנים יכולים לחיות 6-7 שנים ולהיות חיות מבוייתות וחברותיות.

בחירת שרקן

ניתן לרכוש שרקן כגור או כבוגר מבעלים של שרקנית שהמליטה גורים, בחנויות לחיות מחמד, ממגדל, ומאגודות לבעלי חיים. הטוב ביותר יהיה לרכוש שרקן צעיר ורגוע. השרקן ינסה לברוח ממך באופן טבעי, או שירחרח את ידך ויחקור מה פישרה, אולם, שרקן שצורח ובועט כשמנסים להרימו עשוי להיות בעל מזג רע ובעייתי. מצד שני, לא מומלץ לבחור שרקן שמראה סימני אדישות לך ולסביבה מאחר ואילו עשויים להיות סימני מחלה וחולשה.
בבואך לבחור שרקן יש למשש את גופו. הגוף צריך להיות מוצק וכבד, הפרווה צריכה להיות סמיכה וצפופה ואם השרקן חלק שיער – הפרווה צריכה להיות מבריקה וללא קרחות. יש לבדוק את העיניים והאף שאין מהם הפרשות ואת חלק הגוף האחורי לוודא שאין לשרקן שלשול.

כדאי לרכוש או להכין כלוב עם קרקעית מוצקה כמו לינוליאום או פלסטיק, קרקעית עץ אינה מומלצת כי סופגת את הפרשות השרקנים. עדיף שלא להשתמש באקוואריום ולבחור כלוב עם קירות שאינם אטומים כמו רשת או סורג. אין לשים קרקעית מרשת מאחר ורגלי השרקנים עלולים להיתפס בה, להיפצע ולהישבר.
את הכלוב יש לרפד בגזרי עץ (כדאי לבחור בגזרי עץ צפצפה ולהימנע מגזרי ארז – שעלולים להזיק לדרכי הנשימה של שרקנים) או בעיתונים. רצוי לשים כלי אוכל כבד (למנוע את הפיכתו המתמדת ע"י השרקנים) ובקבוק מים לשתיה המיועד למכרסמים. בתוך הכלוב יש לשים קופסא קטנה שתשמש כמחסה ומסתור (קופסאת עץ, קרטון או פלסטיק עשויה להתאים), ואפשר להוסיף מספר צעצועים כמו אלו המיועדים לתוכים, מראות ופיסת תפוח, קורנפלקס או צ'ריוס משתלשלת מחבל.  את כלי המים יש להחליף מידי יום ואת הכלוב יש לנקות כל 3-4 ימים.

מזון

דיאטת השרקן צריכה להיות מורכבת מחציר ומכופתיות המיועדות לשרקנים.  מומלץ לבחור בכופתיות ללא תוספת אגוזים או פירות יבשים (מאחר ואילו עשירים בשומן ואינם בריאים לשרקנים) ובחציר מעשב ולא מקטניות ( המכילות כמות סידן גבוהה ועשויות לגרום לאבנים בדרכי השתן). בנוסף, יש להוסיף למזון כוס או שתי כוסות של ירקות ופירות טריים. שרקנים אינם מסוגלים לייצר בגופם ויטמין C וזקוקים לתוספת הויטמין במזונם. ירקות ופירות
העשירים בויטמין C  הם: גמבה, עלי לפת, עלי שן – הארי, כרוב ניצנים, פטרוזיליה, גויאבה, עלי סלק, עלים ותפרחות של ברוקולי (לא לתת גבעולים שבהם אין סידן בכלל), כרובית, תותים וקולורבי. בתפוזים (!) ובכרוב יש מעט ויטמין C בהשוואה לירקות והפירות שהוזכרו.

קשרים חברתיים

שרקנים הם חיות חברתיות ובדרך-כלל שמחים יותר בחברת בן או בת זוג. באופן טבעי זכר ונקבה יסתדרו טוב יותר מזוגות חד מיניים, אולם, יש לעקר את הנקבה או לסרס את הזכר במידה ואינך מעוניינ/ת בשרקנים קטנים כל מספר חודשים. לחילופין, אפשר להחזיק זוג שרקנים מאותו המין, ברוב המקרים זוג נקבות יסתדרו טוב יותר מזוג זכרים.

הרבעה

אם ברשותך זוג שרקנים וברצונך להרביעם, כדאי לדאוג מראש לבית עבור הגורים שיוולדו. את השרקנית חשוב להרביע לראשונה בגיל 5-9 חודשים ולא אחרי כן. הסיבה לכך היא שעצמות האגן מתאחות בגיל 9-12 חודשים. אם השרקנית לא המליטה עד אז, היא לא תוכל להמליט בצורה טבעית ותזדקק לניתוח קיסרי – לכן, רצוי לעקר אותה. במידה והשרקנית שלך התעברה לראשונה לאחר גיל 8-9 חודשים יש ליידע את הוטרינר/ית שלך  לצורך תיאום ניתוח קיסרי במועד ההמלטה. ללא ניתוח קיסרי קרוב לודאי שהשרקנית תמות במהלך ההמלטה!
ההריון נמשך 60-70 יום. ברוב המקרים השרקנית לא זקוקה לעזרה בהמלטה. לגורים לא נשקפת סכנה מהאם או האב ואין צורך להפרידם. מאחר והאם מסוגלת להתעבר שוב מיד לאחר ההמלטה כדאי להרחיק את הזכר אם אינך מעוניינ/ת בשגר נוסף כעבור חודשיים. בדרך כלל השרקנית תמליט 2-4 גורים. הגורים יונקים כ – 3 שבועות ומגיעים לבגרות מינית זמן קצר אח"כ, לכן, כדאי להפריד זכרים מנקבות מיד לאחר הגמילה.

עיקור / סרוס – כדאי?

לעיקור שרקנית מספר יתרונות: מחקרים מהעת האחרונה מראים כי עיקור מקטין את הסיכוי לגידולים במערכת המין של השרקנית. כפי שכבר הוזכר – רצוי מאד לעקר שרקנית שלא המליטה עד גיל 9 חודשים אם יש סיכוי (גם מזערי) שתתעבר.
לסירוס שרקן אין סיבות רפואיות ידועות. אם כי יש הטוענים כי הסירוס מפחית את הדחף המיני של השרקן ואת ה"טיפוס" על השרקנית, כאשר התנהגות זו מהווה בעיה.
הסיכון בהרדמה ובניתוח קיים, אך קטן , כאשר הניתוח נעשה ע"י וטרינר/ית מנוסה בתנאים נאותים.

איך יודעים שמשהו לא בסדר?

לפני שאפרט את הסימנים לכך שלשרקן או לשרקנית שלך יש בעיה רפואית, חשוב לציין שאם יש לך איזה ספק לגבי קיום מחלה – כדאי לטלפן או לגשת לוטרינר/ית שלך. סימנים תמימים לכאורה עשויים להסתיר מחלה מאד חמורה, ולהיפך, סימנים שנראים לך רציניים עשויים להיות בעיה פשוטה ביותר.

סימני מחלה בשרקנים:

•    התעטשויות מתמידות, הפרשות מהאף או מהעיניים, נשימה כבדה ומאומצת.
•    דם בשתן.
•    שלשול.
•    התגרדות.
•    התקרחות.
•    קשיי הליכה (מפרקים נוקשים או מעידות בהליכה).
•    אבדן תיאבון.
•    אבדן משקל.